באחד הפעמים, כאשר ישבנו סביב השולחן של סבא וסבתא, סיפרתי סיפור כלשהו, אודות חלום שלי שטיפלתי בצבי פצוע.
סבתא, חייכה ואמרה: "נו, יש לו פנטזייה כמו לסבא".
באותו רגע ממש, נראה שהיה סוג של רגע מכונן, זו הייתה הפעם הראשונה שלא נעלבתי מזה שיש לי דמיון פורה.
באותו שבוע ממש, ילדי הכיתה מגינוסר העליבו אותי מאוד כאשר סיפרתי סיפור על פוריה, הם אמרו שאני שקרן, הבאתי אפילו את עופר שיתן עדות, אבל הוא אמר שהוא פשוט לא זוכר... מה שעוד יותר הגביר את בעיית האמון שלי, אבל באותו רגע, שבו ישבנו סביב השולחן וסבתא אמרה את המשפט: פנטזייה כמו לסבא שלך" הבנתי שזה לא דבר כל כך גרוע.
מאז, עברו הרבה שנים, בכל פעם שמעתי את סבתא חוזרת על האמירה - זה עוד פנטזייה של סבא - כך, כאשר הוא יצא בפעם הראשונה מבית החולים, הוא סיפר לי על סירה מעץ שהוא רוצה להביא לארץ, על כפר דייגים שהוא רוצה להקים, על קולט שמש שהוא רוצה להתקין ועוד כהנה וכהנה "פנטזיות" - שלימים למדתי עד כמה הם חשובים בהפיכתו ל"איש חזון", אדם שיצא מקיבוץ עם המסרטה הישנה של הקיבוץ במקום דמי עזיבה, הקים כל פעם עסק חדש, ממונית מהמכונית של ויצמן, דרך עדר כבשים וגמל, לחברת תיירות מובילה, חברת צ'רטר כאשר הנושא עוד היה בחיתולים ושוב, גם אחרי ה"קריסה" של העסק הגדול הראשון, לחלום מחדש, להביא עוד ספינה ממצרים ועוד גמלים לגינוסר ובגיל 85 לרכוש את רכב 4X4 ולהתקין מערכת סולרית באותו גיל, שתניב רווחים לאחר 10 שנים...
אז, נכון, היו גם הרבה פנטזיות שהוא לא הגשים, אחרי הכל הוא לא תכנן לסיים לפני גיל 90, אבל מי אמר שלחלום זה רע, גם כאשר לא מצליחים ליישם ?
בכל מקרה, עבורי, ההשוואה לסבא, הייתה מחמאה גדולה - אם כך, החלומות שלי, הם משהו שבו אני דומה לסבא, דבר שרק אישר לי שאפשר להמשיך לחלום והלוואי שאצליח ליישם בחיי כמות דומה של חלומות כמו סבא.
סבתא, חייכה ואמרה: "נו, יש לו פנטזייה כמו לסבא".
באותו רגע ממש, נראה שהיה סוג של רגע מכונן, זו הייתה הפעם הראשונה שלא נעלבתי מזה שיש לי דמיון פורה.
באותו שבוע ממש, ילדי הכיתה מגינוסר העליבו אותי מאוד כאשר סיפרתי סיפור על פוריה, הם אמרו שאני שקרן, הבאתי אפילו את עופר שיתן עדות, אבל הוא אמר שהוא פשוט לא זוכר... מה שעוד יותר הגביר את בעיית האמון שלי, אבל באותו רגע, שבו ישבנו סביב השולחן וסבתא אמרה את המשפט: פנטזייה כמו לסבא שלך" הבנתי שזה לא דבר כל כך גרוע.
מאז, עברו הרבה שנים, בכל פעם שמעתי את סבתא חוזרת על האמירה - זה עוד פנטזייה של סבא - כך, כאשר הוא יצא בפעם הראשונה מבית החולים, הוא סיפר לי על סירה מעץ שהוא רוצה להביא לארץ, על כפר דייגים שהוא רוצה להקים, על קולט שמש שהוא רוצה להתקין ועוד כהנה וכהנה "פנטזיות" - שלימים למדתי עד כמה הם חשובים בהפיכתו ל"איש חזון", אדם שיצא מקיבוץ עם המסרטה הישנה של הקיבוץ במקום דמי עזיבה, הקים כל פעם עסק חדש, ממונית מהמכונית של ויצמן, דרך עדר כבשים וגמל, לחברת תיירות מובילה, חברת צ'רטר כאשר הנושא עוד היה בחיתולים ושוב, גם אחרי ה"קריסה" של העסק הגדול הראשון, לחלום מחדש, להביא עוד ספינה ממצרים ועוד גמלים לגינוסר ובגיל 85 לרכוש את רכב 4X4 ולהתקין מערכת סולרית באותו גיל, שתניב רווחים לאחר 10 שנים...
אז, נכון, היו גם הרבה פנטזיות שהוא לא הגשים, אחרי הכל הוא לא תכנן לסיים לפני גיל 90, אבל מי אמר שלחלום זה רע, גם כאשר לא מצליחים ליישם ?
בכל מקרה, עבורי, ההשוואה לסבא, הייתה מחמאה גדולה - אם כך, החלומות שלי, הם משהו שבו אני דומה לסבא, דבר שרק אישר לי שאפשר להמשיך לחלום והלוואי שאצליח ליישם בחיי כמות דומה של חלומות כמו סבא.
לאלו שעדיין לא בקיאים ברזי הבלוגים, כאן המקום לכל מי שרוצה להשאיר תגובה.
השבמחקגם אם לא נרשמתכם ככותבים אתם יכולים פשוט ללחוץ על הוסף תגובה ולהגיב.
רק לא לשכוח בסיום ללחוץ: "פרסם הערה"