סרטון אודות אבני ההנצחה בהולנד

סבא וסבתא משתתפים באמא מחליפה - ערוץ 2 - ביקור אצל רוני ואלון האס בעמיעד

הביקור של סבא וסבתא באמא מחליפה אצל משפחת האס:

כמעט כל המשפחה ביקרה באופן די קשה את ההחלטה של רוני ואלון להשתתף באמא מחליפה, העצות היו החל מלהיזהר ועד להמלצות להימנע לחלוטין, כולל רמזים לנזקים שיגרמו לילדות.

לעומת זאת, התגובה של ראובן ויעל הייתה - איזה יופי !

סבא מיד התלהב ורצה לשמוע עוד על התוכנית. מיד לאחר התחלת הצילומים, בשיחת טלפון, סבא מגלה עניין ומתקשר להזמין לביקור. 

לאחר התייעצות עם ההפקה, הם מציעים שהסבא והסבתא יבואו.

המשפחה מתארגנת יחד לארוחת השבת, הלחץ די גדול לפני הצילומים, אלון שמנסה להכין גם את הסלט וגם את השניצל באותו הזמן, שורף מעט את השניצלים, מילנה מוטרדת מאוד מעניין, אבל אלון מרגיע שבמשפחה שניצל שרוף נחשב איכותי...

הטקס מתחיל כמעט כרגיל, עם התוספות המיוחדות של סבא ראובן - שהביא את התנ"ך הגדול, אשר על פי מנהג המשפחה, פותחים בו ובמקום בו נפתח - זוהי פרשת השבוע. 

בארוחה אפשר גם לראות את הפריטים שסבא העביר למשפחת האס - כוס היין והפמוטים מהכסף. 

הצילומים הם של שני קטעים מתוך הארוחה, באמצע קטע שלם הושמט, עקב אירוע משברי - התחילה שיחה מאוד מרגשת בין מילנה לסבתא, שבה היא מגלה שסבתא ושלומי בעלה של מילנה היו באותו מחנה, באותו הזמן, המפיקה - דנה, אשר עוסקת בהתאמת האירועים לתסריט שלה, ניגשת אל מילנה ואומרת לה: "אם רוני הייתה פה, היא לא הייתה יושבת ומדברת עם סבתא בזמן שאלון מגיש את האוכל..." מילנה קמה מהכיסא ומסרבת לחזור לארוחה. 

רק לאחר שנרגעת היא חוזרת לארוחה וחוזרים לצלם.

בצילומים, ישנם מגוון אירועים שמדגימים את הדינמיקה המשפחתית -

זהר זוכה ליחס מיוחד, במיוחד אצל מילנה, אבל יש לה גם דרישות מיוחדות שכמטע תמיד מתמלאות - בין היתר לא מוכנה לאכול בלי הצלחת הורודה שלה - או וורדה, בפיה, דבר שמצליק את רז מאוד.... הצלחת היא מתנה מסיגלה (שלימים תיתן לה גם את המחשב בתיק האדום....) 

רז, מבריקה בהברקות שנונות שונות במשך כל הארוחה, אבל ריגשי הקיפוח מלווים את הארוחה - שהיא בירכה רק על הנרות ושחר גם על החלה וגם על היין, מצד שני, הצהלה של רז, כאשר היא שומעת שסבתא הביאה מתנה.

לכבוד יום ההולדת של רז - שיר בהולנדית - תחילה בניצוחה של סבתא ושיר נוסף שרז שרה בהולנדית.

שחר, מקריאה מספר התנ"ך הגדול, על פי המשורת של ראובן בן דורי - פותחת בעמוד שנפתח וזוהי פרשת השבוע, למרות שרז מגלה בצדק - שבעצם אמורים לקרוא באותו השבוע את מגילת אסתר.... 

שחר גם מפרשת את הפרשה.

במשך מרבית הזמן, החתולים (הגורים של ללה) מציצים, במיוחד עם הוצאת השניצלים. עד שמילנה סוגרת להם את הדלת. 

קטע ראשון

קטע שני 

אינדקס - על פי ראובן בן-דורי

כאשר סבא הגיע לארץ, הוא החליט שכאן ידבר בשפה החדשה,
הוא עמד בהבטחתו לקח מילון חדש של בן יהודה ומאותו הרגע כבר לא דיבר בשפת האם שלו,
יחד עם זאת, בחלק גדול מהמילים לא נמצאה המילה המתאימה, אז כמו בן יהודה, גם הוא המציא מילים משלו.
חלק מהמילים האלו, הובנו על ידי הקרובים לו ולא פעם שאלתי מה פשר המילה -
מילים כמו אוקר או דינקס אותם היה סבא אומר דרך קבע.

אז, בהמלצתה של סוזי, החלטנו לפתוח אינדקס על פי ראובן בן דורי, כל אחד מוזמן לצרף את המילים המיוחדות
שהוא זוכר מתוך האוצר,

אתם מוזמנים להוסיף

אינדקס - השפה העברית על פי ראובן

אחד הדגשים המיוחדים של סבא, היו היצירתיות בשפה,
מצד אחד, הוא הגיע לארץ עם מילון והחליט שעוזב את הגרמנית ומתחיל לדבר רק עברית.
מצד שני, בעברית היו לו מילים משלו,
אתם מוזמנים להוסיף את המילים שאתם זוכרים,
תודה לסוזי על הרעיון:

מילים ופירושם:

הוקר - שרפרף - עד היום לא ברור מקור המילה - האם הוקר זה שרפרף בגרמנית, או שפשוט הצבע של השרפרף מפוריה היה צבע הוקר ולכן התקבע השם.

דינקס - "זה" בגרמנית - המילה יכולה לשמש בכל חפץ בהקשר המתאים.

האיש שטיפס על האררט - כתבה בהארץ

פנטזייה - הירושה ששווה מליונים

באחד הפעמים, כאשר ישבנו סביב השולחן של סבא וסבתא, סיפרתי סיפור כלשהו, אודות חלום שלי שטיפלתי בצבי פצוע.
סבתא, חייכה ואמרה: "נו, יש לו פנטזייה כמו לסבא".
באותו רגע ממש, נראה שהיה סוג של רגע מכונן, זו הייתה הפעם הראשונה שלא נעלבתי מזה שיש לי דמיון פורה.
באותו שבוע ממש, ילדי הכיתה מגינוסר העליבו אותי מאוד כאשר סיפרתי סיפור על פוריה, הם אמרו שאני שקרן, הבאתי אפילו את עופר שיתן עדות, אבל הוא אמר שהוא פשוט לא זוכר... מה שעוד יותר הגביר את בעיית האמון שלי, אבל באותו רגע, שבו ישבנו סביב השולחן וסבתא אמרה את המשפט: פנטזייה כמו לסבא שלך" הבנתי שזה לא דבר כל כך גרוע.

מאז, עברו הרבה שנים, בכל פעם שמעתי את סבתא חוזרת על האמירה - זה עוד פנטזייה של סבא - כך, כאשר הוא יצא בפעם הראשונה מבית החולים, הוא סיפר לי על סירה מעץ שהוא רוצה להביא לארץ, על כפר דייגים שהוא רוצה להקים, על קולט שמש שהוא רוצה להתקין ועוד כהנה וכהנה "פנטזיות" - שלימים למדתי עד כמה הם חשובים בהפיכתו ל"איש חזון", אדם שיצא מקיבוץ עם המסרטה הישנה של הקיבוץ במקום דמי עזיבה, הקים כל פעם עסק חדש, ממונית מהמכונית של ויצמן, דרך עדר כבשים וגמל, לחברת תיירות מובילה, חברת צ'רטר כאשר הנושא עוד היה בחיתולים ושוב, גם אחרי ה"קריסה" של העסק הגדול הראשון, לחלום מחדש, להביא עוד ספינה ממצרים ועוד גמלים לגינוסר ובגיל 85 לרכוש את רכב 4X4 ולהתקין מערכת סולרית באותו גיל, שתניב רווחים לאחר 10 שנים...
אז, נכון, היו גם הרבה פנטזיות שהוא לא הגשים, אחרי הכל הוא לא תכנן לסיים לפני גיל 90, אבל מי אמר שלחלום זה רע, גם כאשר לא מצליחים ליישם ?

בכל מקרה, עבורי, ההשוואה לסבא, הייתה מחמאה גדולה - אם כך, החלומות שלי, הם משהו שבו אני דומה לסבא, דבר שרק אישר לי שאפשר להמשיך לחלום והלוואי שאצליח ליישם בחיי כמות דומה של חלומות כמו סבא.

זכרונות מסבא - קבלת שבת

קבלת שבת, הייתה אחת הדוגמאות הטובות לאופן שבו סבא נחרט אצלי בזיכרון.

הדרישה שכל המשפחה, בלי חשיבות למקום בו הם נמצאים יגיעו מידי שבת, ישבו יחד הייתה מרכזית בתפיסת המשפחתיות שלו.

הדרך שבה ניהל את "קבלת השבת" הייתה דוגמא יוצאת דופן לאופי המיוחד שבו ראה את הדברים -

סבא האמין באלוהים, אבל בחר את הדרך לקיים את דבריו.

בין היתר, את הדלקת הנרות, כמובן שקיימנו לפני הארוכה וללא קשר לכניסת השבת, את הברכה שרנו כולנו יחד ובתום ההדלקה, בשנים המאוחרות יותר, סבא הוסיף גרסא שיש לתת נשיקה לסבתא.

היצירתיות בלטה עוד יותר בקריאת "פרשת השבוע", שם סבא הוציא את הספר הגדול, היה מדפדף והיכן שהיה נעצר היה מתחיל לקרוא, אחרי מספר שורות היה מסביר - ההסבר היה אסוציאטיבי לחלוטין, מה שעלה בראשו בהקשר הזה היה מתאים.

עברו שנים רבות, עד שלמדתי שיש לפרשת השבוע סדר וכללים שונים מעט מאלו שלמדתי מסבי.

אחד הקטעים המרגשים ביותר, עם השנים היה השיר" -"עושה שלום במרומיו", הזמן שבו הבנתי את ההתרגשות סביב השיר, היה כאשר באחת השבתות, סיפר סבא, איך מיכאל, באחת החופשות האחרונות שלו, לימד אותם את השיר.

מאז, הרגשתי בכל פעם, את אותה תפילה ייחודית שמלווה את השיר הזה,

אותה צוואה משפחתית, לשמר את הקשר הן עם החיים והן עם המתים.